בשעות הבוקר המוקדמות מצאה עצמה אישה רוסייה מהממת במיטה עם בעלה, גופם שזור בחיבוק נלהב. כשהשמש החלה לזרוח, החליטה לתבל את הדברים על ידי בקשת מבעלה לחקור את תשוקותיה האינטימיות ביותר. עם זיק שובב בעיניה, לחשה באוזנו, "בוא נעשה אהבה". בעלה, להוט תמיד לרצות את אשתו, חייב את בקשתה. הוא הפשיט אותה לאט, חושף את גופה המושלם, כל קימור וקווי מתאר שלמד כל כך לאהוב. הוא עקב אחר אצבעותיו על עורה, והעביר צמרמורות בעמוד השדרה שלה. הוא לקח את הזמן, מתענג על כל רגע, יודע שזה פינוק נדיר.גופם נע בקצב, ריקוד עתיק כמו הזמן עצמו. הגניחות שלהם מילאו את החדר, סימפוניה של עונג שרק שני אוהבים יכולים ליצור. כשהם הגיעו לשיא, גופם התכווץ בסנכרון, נשימתם נעתקה כשהם רכבו על גלי האקסטזה ביחד. זה היה רגע של אושר טהור, עדות לאהבתם המתמשכת.