בת דודתי היא פראית, תמיד עד לא טובה. יש לה צד פראי שקשה לאלף אותו, וכל כולו מוצג לראווה כשהיא יורדת למטה. היא תמיד מתחננת שאגע בה, שארגיש את עורה הרך, את הציצים הקטנים והזקורים שלה. היא כל כך להוטה, כל כך נואשת למגע שלי. ומי אני שאעמוד בפני יופי וולקני לוהט כל כך? אני לא יכול שלא להיכנע לתחינותיה, ודיי מהר, אני צולל עמוק לתוך הכוס הצר והחם שלה. היו במרתף, האוויר סמיך מתאווה ותשוקה. האורות נמוכים, מטילים עלינו צל, מוסיפים למסתורין ולפתיון. אבדו בעולמנו שלנו, תאוותנו שלנו, תשוקותינו שלנו. שני גופים השתלבו, נעים בקצב מושלם, הגניחות שלנו מהדהדות בבית הריק. זה הסוד שלנו, הסוד הקטן והמלוכלך שלנו. ואוו, איזה סוד לוהט וחם זה.