צעד אחורה בזמן לעידן תמים יותר, שבו פיתוי הפרי האסור היה משכר כתמיד. הגיבור שלנו, לא ממש בן אלא נער חורג שובב, מוצא את עצמו במשחק קלאסי של חתול ועכבר עם המנטור הבוגר שלו. המתח מורגש כשהם סובבים אחד את השני, האוויר סמיך מציפייה. היא, פתיינית ותיקה, יודעת בדיוק איך לשחק את תפקידה, לגרות ולפתות אותו בכל תנועה. הוא, לעומת זאת, אמן ריסון, כל פעולה שלו מחושבת כדי להשאיר אותה על קצות אצבעותיה. זה קרב של שכל ותשוקה, ריקוד שכוריאוגרפי אלף פעמים לפני כן. אבל, כמו שאומרים, יין ישן בבקבוק חדש טועם מתוק לא פחות. אז, שבו ותיהנו מהסיפור הנצחי הזה של תאווה וגעגוע, עדות לפתיינותו המתמשכת של האסור.