במקרה אחרון של גניבה, שתי נשים נתפסו על חם והובאו בפני החוק. הן נמצאו אשמות בפשעיהן ונידונו לעונש חמור. הפשע שלהן לא היה סתם גניבה רגילה, אלא מעשה נתעב שהותיר את הקהילה בהלם. בית המשפט, בחוכמתו, החליט שצורת השיקום הטובה ביותר לנשים אלה היא צורה חמורה של משמעת. הנשים הובאו למקום מבודד, שם היה צריך לבצע את עונשן. הן הופשטו עירומות, גופן חשוף לרוח הקרירה. הגברים האחראים על עונשם לא היו חסרי לב; הם האמינו בהוראת שיעור ולא סתם ענישה. הם האמינו שכאב הוא המורה הטוב ביותר והם מוכנים ללמד את הנשים האלה לקח שהן לעולם לא ישכחו. הנשים נועדו להרגיש את מלוא כובד מעשיהן, גופן דואב מהעונש. אבל בסופו של דבר, הן ידעו שהן קיבלו את הקינוח הצודק שלהן.