ליקה, שועלה קטנטנה, היא שפחה לרצונותיה ומשתוקקת למגע איברה הפועם של אדוניה. בפיה פעור לרווחה, היא קולטת בשקיקה כל סנטימטר, גרונה משתוקק לעוד. המעצורים שלה רק מגבירים את הגירוי שלה, כשהיא כבולה וסתומה, ומשאירה אותה כולה נתונה לחסדיו. השליטה שלו בה מוחלטת, כשהוא חודר אליה בלהט בלתי מרוסן. היא משתתפת מוכנה בריקוד הגשמי שלהם, כפי שהוא לוקח אותה מאחור, אחוריה מוגשים לו. עוצמת ההתעלסות שלהם מורגשת, כשהוא תוקע אותה בלהט שמשאיר אותה מתנשמת. המראה שלה כבולה וסתורה הוא עדות לכניעתה, כמו שהריסים על ידי אהובה במפגן של דומיננטיות טהורה. השיא נפיץ, כשהוא משחרר את זרעו, צובע את פניה במהותו. זה עולם שבו עונג וכאב משתלבים, שבו גבולות האקסטזה נדחפים לגבולותיהם.