עדן, יפהפייה אמריקאית, מתמכרת להנאה עצמית תוך כדי תנועה, ריגוש של מבט ציבורי. ההתרגשות שלה מורגשת כשהיא רוכבת על מושב הנוסע, רגליה מפושקות לרווחה כדי שכולם יוכלו לראות. אצבעותיה רוקדות על השיח הענוג והבלתי מאולף שלה, מגעה יציב ועדין כשהיא מענגת את עצמה בטירוף. המצלמה לוכדת כל פרט בהפרדה גבוהה צלולה, מאגלי הזיעה הזולגים על עורה הקרמי ועד לדפוסים המורכבים של האוצר הבלתי מאולף שלה. המתח נבנה כשהיא מתגרה בעצמה יותר ויותר לקצה, נשימתה נעתקת עם כל הפלקה. ואז, בהתנשפות אחרונה, היא מגיעה לשיא, גופה מפרכס בעוצמת השיא שלה. הופעת הסולו הזו היא חגיגה לחושים, עדות לתשוקה גולמית של עדן, תשוקה לא מסוננת ומיניות לא מתנצלת.