אחרי יום ארוך בעבודה, אחותי החורגת פני ניקולס הרגישה קצת תנודת מצב רוח. היא השתוקקה למשהו שאחיה החורג פשוט לא הצליח לספק. כזכר הנוסף היחיד בבית, החלטתי לתת יד עוזרת. פני, בהיותה המתבגרת ההרפתקנית, שמה לב לנסות תנוחה חדשה. ומי יותר טוב לסייע מאחיה החורג? התחלנו לאט, מוודאים שכל תנועה תהיה מושלמת. אבל ככל שהתקדמנו, העוצמה גדלה, ועד מהרה אבדנו בלהט הרגע. אמי החורגת נכנסה, תופסת אותנו בשעת מעשה, אבל היא היתה סבבה עם זה. היא ידעה כמה קרובים היינו וסמכה עליי שלא אחצה שום קווים. הרי תמיד הייתי האחראי, נכון? בכל אופן, חזרה לאקשן. חקרנו כל סנטימטר בגופה של פני, לא משאירים אבן לא הפוכה. זו הייתה נסיעה פרועה, כזו שלא אשכח בקרוב. אבל ככל שהלילה נמשך, הגענו לבסוף לשיא שלנו, משאירים את כולנו חסרי נשימה ומסופקים.