בארץ החופשיים, שם הפגנת חיבה ציבורית לא רק מותרת אלא גם מעודדת, גבר במדים מוצא את עצמו ברכבת, ידו חוקרת את האזור שמתחת לחגורתו. הריגוש להיתפס, הריגוש של החשיפה הציבורית, והפֶטיש של המדים שלו משתלבים כדי ליצור תערובת בלתי ניתנת לעמוד בפניה של ריגוש ותשוקה. כשהרכבת שוקעת, הוא ממשיך לאונן, ידו נעה מהר יותר ויותר, נשימתו נעתקת עם כל מכה. התחושה של להיות נצפה, של להיתפס בשעת מעשה, רק מוסיפה לגירוי שלו. ידו נעה בקצב, גופו נמתח עם כל דחיפה, נשימתו לופתת את גרונו. ואז, במכה אחרונה, עוצמתית, הוא משתחרר, שפיכתו ניתזת על פני מדיו. הרכבת ממשיכה במסעה, לא מודעת לסצנה האינטימית שרק התגלתה. אבל הוא יודע, וזיכרון האוננות הציבורית שלו יישאר איתו לנצח.