לקנזי מדיסון הצעירה והתוססת היה רצון בוער לקדם את השכלתה, אבל היא התאפקה מחוסר יכולתה להרשות לעצמה לשלם שכר לימוד. אביה החורג, תמיד הנדיב, התערב כדי להציע את עזרתו. עם זאת, היה לו סוג אחר של עסקה. הוא הציע עסקת חליפין; תמורת שכר לימוד, קנזי תצטרך לגמול בגופה. המחשבה על כך הותירה אותה מסמיקה, אבל הפיתוי של החינוך שלה היה יותר מדי להתנגד. היא הסכימה, והעסקה נקבעה. למחרת, אחרי הלימודים, מצאה קנזי את עצמה לבד עם אביה החורג. הציפייה הצטברה כששניהם ידעו מה עומד להתפתח. החדר התמלא במבט עז, הבטחה אילמת לבאות. כששמלת קנזי החליקה במורד כתפיה, חושפת את קימוריה המפתים, היא ידעה שאין דרך חזרה. זו הייתה תחילתו של פרק חדש, במימון גופה. קנזי לא יכלה לעמוד בפני ההתקדמות של אביה החורג, וקנזי נאלצה לעזוב את החדר. קנזי המשיכה, כשהיא לובשת שמלה קנזית, ומקבלת את כל הקימורים שלה, ובסופו של דבר חזרה הביתה. קנזי הרגישה שהיא עומדת לעזוב את החדר, אבל היא לא יכלה לעמוד בפני אביה החורג. קנזי האמינה שהיא לא יכולה לעזוב את החדר שלה, אלא רק לצאת ממנו.