במפגן מגרה של חושניות אירופאית, המשרתת הצרפתייה המפתה, פרנסואז, נכנעת לרצונות העמוקים ביותר שלה. לבושה במדי המפתה, היא חושפת את איברה הפועם של אדוניה, לוקחת אותו בשקיקה לתוך פיה. כשידיה מלטפות בעדינות את גבריותו, היא מענגת אותו במיומנות, שפתיה ולשונה פועלות בהרמוניה מושלמת. מראה המשרת הכנוע הזה, על ברכיה לפני אדונה, הוא מראה לעין. מסירותה למשימתה ניכרת בכל תנועה, כל ליקוק, כל נשימה שהיא לוקחת. החדר מתמלא בקולות הנאה, טעם גמירה, וריח תאווה משכר. זו סצנה של תשוקה טהורה ובלתי מזוהמת, שבה הגבול בין אדון למשרת מתערפל, שם גבולות התשוקה נדחפים לגבולותיהם. פרנסואה, המשרת הצייתן, המשרתת הזנונית, היופי האירופי, נמצא באלמנט שלה, נותן מציצה שאין כמותה.