אז, האפרוח הזה הולך לתיכון שלי והיא בעצם מעדר טוטאלי. כלומר, יש לה את הקימורים והיא לא מתביישת להשוויץ בהם, אבל היא גם קיבלה מין אווירה גסה כזאת שפשוט מכבה אותי. אבל בכל אופן, לפני כמה זמן, בסוף התחברתי אליה. זו הייתה טעות, אבל מה שלא יהיה. בכל מקרה, קצת קדימה מהר ושוב אנחנו נתקלים זה בזה. היא עדיין זנותית כמו תמיד, אבל עכשיו יש לנו את עניין החברות המוזר הזה. היינו קצת חברים, אבל גם הזדיינו. זה קצת פישל, אבל זה עובד לנו. אני יודע שהיא מעדר טוטאלית והכל, אבל יש בה רק משהו שגורם לי לחזור. אולי זה האתגר או הריגוש של הכל, אני לא יודע. כל מה שאני יודע זה, שכל פעם שאנחנו מתחברים, זה תמיד פרוע ומטורף. ולמרות שאני יודע שזה לא טוב לי, נראה שאני לא יכול להתרחק.