באולמות המקודשים של המשרד, דומינה משרדית בשלה, לבושה בגרביים שחורות מחניקות, פוקדת על תשומת ליבו של העובד הגברי הכנוע שלה. התנהגותה הסמכותית משתווה רק ללבושה הפרובוקטיבי, ניגוד מוחלט ליום העבודה הארצי. היא מתחילה להתגרות בו בדבריה, דיבורה המלוכלך מחלחל אל תוך נפשו, שוחק את כוח רצונו. הגבול בין מקצועי לגשמי מתערפל כשהיא משדלת אותו לעולם של הנאה. היא במיומנות יורדת במכנסיו, חושפת את גבריותו הפועמת. היא לא מהססת, שפתיה המנוסות בולעות את הפיר שלו, גרביה מתחככים בעורו הרגיש. היא מלטפת אותו במומחיות בידיה, כל תנועה שלה שנועדה להגביר את הנאתו. לשונה המטונפת משחקת בו, עיניה המפתות נעולות בעיניו, הבטחה אילמת לבאות. זו הפגנת כוח וכניעות מגרה, עדות לתשוקה הגולמית, הבלתי מסוננת, שיכולה להצית בתוך גבולות המשרד.