מיו צובקי, עקרת בית יפנית זועפת, ממתינה בשקיקה לבואו של חבר בנה לכיתה לביתם. כשפעמון הדלת מצלצל, היא מתכוננת בחופזה, משילה את לבושה הצנוע וחושפת את חמוקיה החושניים. חיוך מפתה מתנגן על שפתיה כשהיא קולטת את מראה חברתה של בנה, ובתנועה מהירה, היא עוצרת את נשימתו בגילוי החזה השופע שלה. תשוקת הגברברים הצעירים מורגשת כשהוא נכנע לפיתויה, ידיו חוקרות כל סנטימטר מגופה. מיו, בתורו, גומל לו על התקדמותו, מענג אותו במיומנות עד שהוא מגיע לשיאו, ממלא אותה במהותו. כשהם מסדירים את נשימתם, סודם המשותף נשאר נעול בבטחה בתוך קירות ביתם, הבטחה מגרה של הנאה אסורה שרק הם חולקים.